פסק-דין בתיק ת"ק 50962-11-11 - פסקדין

1.         בעלה של התובעת מר אנדלר ג'ורג' (להלן:"מר אנדלר") נהג ברכב התובעת ובעת שביקש להחנותו בחניית ביתם, הבחין במשאית אשפה, שהייתה נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") הנמצאת משמאלו בעיקול במתחם החניה. מר אנדלר עצר את רכבו על מנת לאפשר לנתבע לעבור ולפתע נסע הנתבע ללא זהירות ולמרות צפירותיו של מר אנדלר ולמרות נסיעתו לאחור על מנת לנסות למנוע התאונה - לא עצר הנתבע את רכבו ופגע עם חלקו הימני קדמי בחלקו הימני קדמי של רכב התובעת.

כתוצאה מפגיעה זו, נגרמו נזקים לרכב התובעת ומאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לגרם התאונה ולנזק רובצת על הנתבע, הגישה תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לה את נזקיה בסך של 1,200 ש"ח, שהם למעשה הנזקים העקיפים הכוללים: השתתפות עצמית בסך של 800 ש"ח, הפסד זמן, טרחה ועגמת נפש בסך של 400 ש"ח.

2.         הנתבעים סבורים, שיש לדחות תביעת התובעת, משום שהתאונה אירעה בשל רשלנותו של מר אנדלר אשר יצא מחניה בנסיעה לאחור ופגע ברכב הנתבע.

3.         לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, את הטענות שהועלו בכתבי הטענות ובחומר הראיות, אני קובע, שעובדות המקרה ונסיבותיו ובמיוחד לאחר בדיקת חומר הראיות שהוגש לבית המשפט מצביעות על אחריותם המשותפת של שני המעורבים בתאונה ובשל כך, יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% לקרות התאונה - זאת מהנימוקים הבאים:

א.         א)       גם אם אקבל את כל טענותיו של התובע כנכונות, הרי שטענות אלו לא מתיישבות עם מיקום הפגיעה, כפי שעולה מתמונת רכבה של התובעת - ת/1.

אני מקבל את טענתו של מר אנדלר, שאכן הנתבע יצא משמאלו ואני מקבל את טענתו, שבכיוון נסיעתו של הנתבע ישנו עץ אשר הסתיר לו את שדה הראיה לפני הפניה ימינה - שם נמצאה מכונית התובעת.

(ראה התמונה בה נראה מיקום יציאת המשאית ומיקום העץ מימין המשאית, אשר הסתיר את שדה הראיה לימין - ת/3).

            ב)         אם אכן המשאית יצאה ימינה לכיוון בו נמצאה מכונית התובעת ואם הנתבע ביצע הפניה ימינה, לא מתקבל על הדעת שבפניה ימינה יכול היה הנתבע לפגוע  בדלת קדמית ימנית במקום הנראה על פני התמונה ת/1.

כפי שתיאר מר אנדלר את מצב הרכבים בעת הפגיעה - לא מתקבל על הדעת וזה גם לא יכול להתיישב עם צורת הפגיעה הנראית במכונית התובעת.

            ג)         אילו הפגיעה ברכב התובעת הייתה כפי שמתארת התובעת בכתב התביעה, קרי: "בחלקו הקדמי של רכב התובעת", ואילו אכן העובדות היו, כפי שהעיד מר אנדלר:" המשאית עשתה פנייה ימינה והצד הקדמי ימני של המשאית פגע בצד קדמי ימני שלי" (עמ' 1 לפ',ש' 27) אפשר היה - אולי- להבין שהמשאית לקחה פניה חדה ולא בקשת רחבה וכך הגיעה עם חלקה הימני קדמי אל חלקו הימני קדמי של רכב התובעת, אך אין זה מתקבל על הדעת, שבעשותו פניה ימינה - כפי שמתאר מר אנדלר גם על גבי התמונה ת/2- ייפגע רכב התובעת בצידו הימני, כאשר הפגיעה העיקרית הנראית לעין וגם כפי שעולה מדו"ח השמאי היא פגיעה במרכז הדלת הקדמית ימנית.

ב.         א)        בחינת העובדות ועדויות הצדדים מוכיחות, ששני המעורבים בתאונה לא נהגו בזהירות הדרושה בנסיבות העניין: הנתבע ביצע הפניה ימינה תוך התקרבות יתר למכונית התובעת שביקשה להיכנס לחניה ואילו מר אנדלר לא נהג בזהירות, כאשר ביצע נסיעה לאחור ותוך כדי כך, נגרמה אותה התקרבות יתר בין שני הרכבים וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

            ב)         באשר לנסיעתו של מר אנדלר לאחור, אני קובע, שאני מאמין לנתבע, שאכן מר אנדלר נסע לאחור ותוך כדי כך התקרבו שני הרכבים זה לזה - כפי שכבר צוין לעיל.

                        קביעת בית המשפט על כי מר אנדרל אכן נסע לאחור נובעת מעצם חוסר העקביות בגרסתו של מר אנדלר בנדון דנן.

מכתב התביעה עולה, שלאחר שמר אנדלר עצר את הרכב, הוא נסע לאחור על מנת לנסות למנוע התאונה, שכן כך נאמר בכתב התביעה: "...ולמרות צפירותיו של הנהג ברכב התובעת ונסיעתו לאחור על מנת לנסות למנוע התאונה..." (ראה סעיף 3 סיפא לכתב ההגנה, ההדגשה שלי- ג.ב.).

                                       בעדותו בבית המשפט, סותר מר אנדלר את האמירה המפורשת של נסיעה 

                                      לאחור ולעניין זה מעיד מר אנדלר כך:" ניסיתי לנסוע אחורה..." ומהמשך 

                                       הדברים עולה, שבעצם לא נסע לאחור ואומר: " אילו הייתי נוסע אחורה..."

                                       ובעניין זה מוסיף מר אנדלר ואומר:" לא הספקתי לנסוע אחורה" . (ראה

                                      בעמ' 1 לפ',ש' 18- 19 ועמ' 2 לפ',ש' 2).